When I consider how my light is spent

כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל אוֹר עֵינַי הַמִּתְמַעֵט,לִפְנֵי חֲצִי יָמַי, בְּאֶרֶץ רֹחַב עֲשֵׁשָׁה,וְכִשָּׁרוֹן אֲשֶׁר הַסְתָּרָתוֹ – מִיתָה עוֹנְשָהּ,שׁוֹכֵב בִּי מְבֻזְבָּז, אֲבָל נַפְשִׁי – בּוֹ לְשָׁרֵתבּוֹרְאִי – גּוֹבֵר חֶפְצָהּ, וּלְהַגִּישׁ לוֹ אֶת אֱמֶתדִּינִי וְחֶשְׁבּוֹנִי, פֶּן יַעֲנֵנִי בִּגְעָרָה;"הַאִם יִדְרֹשׁ הָאֵל עָמָל, וְלֹא יִתֵּן אוֹרָה?",אֶשְׁאַל בְּאַהֲבָה. אַךְ הָאִפּוּק, כְּדֵי לְהָאֵטאֶת הַדִּיבּוּר, מִיָּד עוֹנֶה: "הָאֵל, אֵין חֵפֶץ לוֹבַּעֲבוֹדַת אָדָם אוֹ בִּזְבָדָיו; מִי שֶּׁיֵיטִיבשֵׂאת קַל עֻלּוֹ, יֵיטִיב לְשָׁרְתוֹ. בִּמְדִינוֹתָיונִצָּב כֵּס מַלְכוּתוֹ, רָצִים לְמָרוּתוֹ רִבּוֹא,אָצִים לְלֹא לֵאוּת לְאֹרֶך אֶרֶץ וְיַמִּים:גַּם הַעוֹמְדִים בְּצִפִּיָּה, אַף הֵם מְשָרְתָיו".

When I consider how my light is spent,Ere half my days, in this dark world and wide,And that one Talent which is death to hideLodged with me useless, though my Soul more bentTo serve therewith my Maker, and presentMy true account, lest he returning chide;“Doth God exact day-labour, light denied?”I fondly ask. But patience, to preventThat murmur, soon replies, “God doth not needEither man’s work or his own gifts; who bestBear his mild yoke, they serve him best. His stateIs Kingly. Thousands at his bidding speedAnd post o’er Land and Ocean without rest:They also serve who only stand and wait."